נהיגה בשכרות

נהיגה בשכרות: כללי

נהיגה בשכרות היא עבירה די נפוצה שנמצאת גבוה בסדר העדיפויות של המשטרה. בשורות הבאות תמצאו את ההסבר הבסיסי לגבי העבירה הזו. מדובר בטעימה על קצה המזלג – כל מקרה צריך להיבדק לגופו ובהרבה מקרים תזדקקו לעזרתו של עורך דין תעבורה שמכיר את התחום לעומק ולא רק את הקווים הכלליים ואת הקלישאות הנפוצות בתחום.
 

    מיהו שיכור?

 

החוק מגדיר באופן ברור מי ייחשב שיכור בעיני החוק:

  • מי ששותה משקה משכר בזמן נהיגה (שימו לב: לכאורה לא משנה כמה הוא שתה!).
  • מי שבגופו נמצאו סם מסוכן (ולפי החוק בכל הנוגע לנהיגה גם מריחואנה וחשיש הם סמים מסוכנים)
  • מי שבגופו התגלה אלכוהול בכמות גבוהה מהמותר (ובהמשך נרחיב ונסביר מהי הכמות המותרת).
  • מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף המרבי שנקבע בתקנות לפי פסיקה (3).
    כמות האלכוהול המותרת

נתחיל בכך שנדגיש שהאיסור הוא על נהיגה תחת השפעת אלכוהול ולא על נהיגה אחרי שתייה. אלא שהקביעה אם הנהיגה הייתה תחת השפעת אלכוהול או לא אינה נתונה לשיקול דעתו של הנהג אלא למשטרה ולבית המשפט. נהג שבדמו יימצא ריכוז של אלכוהול גבוה מהריכוז שנקבע כחוקי ייחשב כשיכור בעיני החוק, ולא משנה עד כמה הוא בטוח שהוא לא שיכור.

מהו אם כן הריכוז המותר? הכמות המותרת היא 290 מיקרוגרם אלכוהול בדם, נתון שלא ממש שימושי לרובינו. ההמלצה היא שכדי לנהוג בזהירות וכדי לא להסתבך עם החוק מוטב לא לשתות בכלל לפני שנוהגים או להסתפק בכמות קטנה מאוד - ההמלצה המקובלת בשביל אנשים ממוצעים היא יחידה אחת של אלכוהול: כוס יין, בירה קטנה וכדומה. עם זאת, גודל הגוף, חילוף החומרים ותנאים אחרים משפיעים על כמות האלכוהול שתמצא בגוף שלכם אחרי שתייה.

אם כבר שתיתם, נעצרתם ונבדקתם הרי שהמכשיר יגיד לכם אם עשיתם טעות גדולה או לא. כעת יהיה עליכם להתמודד עם התוצאה: לקבל אותה או להילחם נגדה בבית המשפט - לבד או בעזרת עורך דין תעבורה.
 

    האם יש כמות מוגדרת בחוק לסמים?

לא.
בעבר היה על המשטרה להוכיח שהסם פגע ביכולת הנהיגה של הנהג שבגופו נמצאו סמים אבל משנת 2005 המצב החוקי השתנה. כיום, לפי החוק וגם לפי פסיקות של בית המשפט, מספיק שיתגלו בגופו של נהג שרידים של סם והוא יוגדר כמי שעבר על החוק ונהג במצב שכרות גם אם לא הוכח שהסמים השפיעו על הנהיגה שלו.
 

    האם כל הנהגים שווים בפני החוק?

החוק מבדיל בין סוגים שונים של נהגים ובין קבוצות סיכון שונות. נהגים מהסוגים הבאים ייחשבו כשיכורים ברגע שיתגלה בגופם אלכוהול בכמות נמוכה הרבה יותר מזו המותרת לנהג רגיל - כמות של 50 מיקרוגרם בלבד.

  • נהג חדש
  • נהג שגילו נמוך מ-24
  • נהג ברכב ציבורי
  • נהג ברכב מסחרי ו/או כבד (רכב שמשקלו מעל 3500 ק"ג)
     

    מכשיר הינשוף

כדי לבדוק את כמות האלכוהול בגופו של נהג, המשטרה משתמשת לרוב במכשיר שנקרא ינשוף: הנהג נושף לתוכו והמכשיר קובע כמה אלכוהול נמצא בגופו. תוכלו לקרוא בהרחבה על הינשוף כאן.
 

    מהי בדיקת מאפיינים?

זוהי בדיקה שבאה בנוסף לבדיקת הינשוף או במקומה, השוטר מבקש מהנהג לבצע סדרת פעולות כדי לבדוק אם הוא נמצא תחת השפעת אלכוהול: הליכה בקו ישר, הגשת האצבע אל האף ועוד. הבדיקה איננה מדעית אלא מבוססת על התרשמות השוטר שממלא טופס בדיקה - מלבד בדיקת הפעולות הוא גם מציין אם עיניו של הנהג אדומות, אם נודף מפיו ריח של אלכוהול, האם הדיבור שלו ברור וכן הלאה.
 

    האם אפשר לסרב להיבדק?

החוק אמנם מאפשר לנהג לסרב לבצע בדיקת ינשוף, אך זו תהא טעות חמורה מצידו של הנהג לנקוט בצעד כזה ואסביר מדוע.
החוק קובע חזקה לפיה אדם שמסרב לבצע בדיקת ינשוף ייחשב כנהג שיכור, גם אם בפועל לא היה כזה, כך שהסירוב לבדיקה לא מועיל לנהג כלל וכלל.
יתירה מכך, הסירוב רק יכול להחמיר את מצבו של הנהג, משום שבתי המשפט מתייחסים לנהג שמסרב לבצע בדיקת ינשוף כאילו נהג בשכרות בדרגה הגבוהה ביותר.
לא זו אף זו, כאשר נהג מבצע בדיקת ינשוף הרי שלעורך הדין שייצג אותו בבית המשפט ישנה אפשרות לבחון אם בדיקת הינשוף בוצעה כיאות ובהתאם לנהלים, ובמקרים רבים מאד מתגלים כשלים כאלה ואחרים בבדיקה שעוזרים לעורך הדין לזכות את הנאשם מהאשמה המיוחסת לו או לחילופין להגיע עם התביעה לעסקת טיעון נוחה ולעונש נמוך לעיתים משמעותית מהעונש הקבוע בחוק לצד העבירה של נהיגה בשכרות.
כאשר לעומת מדובר בסירוב להיבדק תחום האפשרויות העומד בפני עורך הדין לעזור לללקוח שלו הוא מאד מצומצם, והוא נוגע אך ורק לשאלה אם הסירוב והמשמעויות שלו הוסברו ע"י השוטרים לנהג כמתחייב בחוק.
בשורה התחתונה - גם אם הנהג מודע לכך ששתה אלכוהול וגם אם הוא משוכנע כי בבדיקת הינשוף התוצאה תהיה גבוהה מהמותר, ואפילו בשיעור ניכר, עדיף לו לבצע את בדיקת הינשוף ולא לסרב לה.
 

    מה העונש על נהיגה בשכרות?

העונש על נהיגה בשכרות לפי החוק הוא פסילת רשיון נהיגה לתקופת מינימום של שנתיים.
החוק איננו עושה אבחנה והבדלה אם כמות האלכוהול שנמצאה בבדיקת הינשוף היא X או Y, אלא הוא קובע עונש מנדטורי של שנתיים פסילת רשיון לכל כמות כמות אלכוהול שנמדדה מעל המותר, גם אם מדובר בתוצאה גבולית לכמות המותרת.
גם פסיקה של בית המשפט העליון שניתנה בעניין קובעת כי העונש על נהיגה בשכרות לכל כמות אלכוהול שהיא מעל המותר חייבת להיות שנתיים פסילת רשיון מינימום, אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן.
אף על פי כן, למרות הקבוע בחוק ולמרות פסיקת בית המשפט העליון, המדיניות של מדורי התביעה ברוב לשכות התנועה בארץ היא כן לבוא לקראת ולהקל בעונשם של נהגים שכמות האלכוהול שנמצאה אצלם לא הייתה חורגת במידה גבוהה מהכמות המותרת ושבדיקת המאפיינים שלהם הייתה תקינה וכן עם נהגים שעברם התעבורתי מעיד כי מדובר בנהגים זהירים המקפידים לציית לחוקי התעבורה.
בנוסף בחלקם המכריע של תיקי השכרות מצליחים עורכי הדין שזה תחום מומחיותם, למצוא כשלים כאלה ואחרים בהליך בדיקת הינשוף, אשר עוזרים להם לשכנע את התביעה להגיע עימם לעסקת טיעון נוחה הכוללת עונש של פסילת רשיון לתקופה קצרה מזו הקבועה בחוק, ולעיתים לתקופה של מספר חודשים בודדים בלבד, גם במקרים בהם כמות האלכוהול שנמדדה הייתה גבוהה ביותר.

ראה דוגמאות לעסקאות טיעון שהושגו על ידי משרדנו
 

    סעיפי החוק הרלוונטיים לנהיגה בשכרות

סעיפי החוק בפקודת התעבורה

62. העובר אחת העבירות האלה, דינו- מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) 
לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ואם העבירה היא עבירת קנס שדן בה בית המשפט – קנס פי 1.25 מהקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין:

(1)מפיר הוראה מהוראות פקודה זו;

(2)נוהג רכב בדרך קלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור, אף אם היא פחותה מן המהירות המקסימלית שנקבעה;

(3)הוא שיכור בהיותו נוהג רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי; לענין זה, "שיכור" ו"ממונה על הרכב" – כהגדרתם בסעיף 64ב;

39א.הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3), דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה- פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי 
בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.

64ב.(א)בסעיף זה –"ממונה על הרכב" – אחד מאלה:

(1)מי שעוסק בהוראת נהיגה, בעת שהלומד נהיגה נוהג ברכב;

(2)מי שיושב לצדו של נוהג חדש ברכב, לצורך מילוי חובת הליווי לפי סעיפים 12 א1 או 12 א2;

"משקה משכר" – משקה שריכוז האלכוהול בו גבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת; לענין זה, רישום ריכוז האלכוהול על גבי מכל המשקה יהיה ראיה לכאורה לריכוז האלכוהול המצוי במשקה; "סם מסוכן"- כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, למעט סם שקבע שר הבריאות ובתנאים שקבע.                                     

"שיכור"- אחד מאלה:

(1)מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב;

(2)מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;

(3)מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת;

(3א) אחד המנויים להלן שלפי דגימת נשיפה, בגופו מצוי אלכוהול בריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או לפי דגימת דם – בריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם:

(א)נוהג חדש;

(ב)נהג שטרם מלאו לו 24 שנים;

(ג)נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רישיון הרכב עולה על 3500 קילוגרם;

(ד)נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי;

(4)מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות לפי פסקה (3) או מהסף כאמור בפסקה (3א), לפי העניין.

(א1) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי שר התחבורה בהסכמת שר הבריאות, בהודעה ברשומות (בסעיף זה- דגימת נשיפה); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו.

(א2) (1) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב לתת לו דגימת רוק מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו סם מסוכן, באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי השר, בהסכמת שר הבריאות, בהודעה ברשומות (בסעיף זה- דגימת רוק); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו;

(2) בתוצאת דגימת רוק המעידה כי בגופו של הנבדק מצוי סם מסוכן יש כדי לבסס חשד סביר כאמור בסעיף קטן (ב);

(3) אין בתוצאת דגימת רוק כדי לגרוע מסמכותו של שוטר לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב לתת לו דגימת שתן או דגימת דם כשיש לו חשד סביר כאמור בסעיף קטן (ב) שאינו נובע מתוצאת דגימת רוק כאמור;

(4)לא יורשע אדם על סמך תוצאת דגימת רוק בלבד;

(ב)שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; שוטר רשאי להורות על נטילה של דגימת דם כאמור בסעיף קטן זה גם מנוהג רכב או מממונה על הרכב שהוא מחוסר הכרה, ולא יחולו לענין זה הוראות סעיף קטן (ב2).

(ב1) נפטר אדם עקב תאונת דרכים, והיה לשוטר חשד סביר כי אותו אדם היה בין הגורמים לתאונה, רשאי רופא שהוסמך לכך בידי שר הבריאות שאליו הובא הנפטר, ליטול ממנו דגימת דם או נוזל גוף אחר, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, והכל אם ביקש זאת השוטר; בסעיף קטן  זה, "שוטר" – כפי שקבע שר התחבורה.

(ב2) שוטר הדורש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת רוק , דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, כאמור בסעיף 64ד.

(ב3) (1)נטילה של דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם לפי הוראות סעיף זה, תיעשה באופן ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו, ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי נוחות וכאב.

(2)נטילה של דגימת נשיפה או דגימת רוק תיעשהבידי שוטר, ברכב שבו נהג או נסע האדם שממנו נדרשה הדגימה, סמוך לו או במקום אחר שיורה השוטר.

(3) נטילה של דגימת דם תיעשה בידי בעל מקצוע רפואי כהגדרתו בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-חיפוש בגוף החשוד)- התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – חוק החיפוש), המוסמך כדין ליטול דגימת דם; נטילת הדגימה תיעשה במקום שבו נוהגים ליטול  דגימה כאמור, לרבות משטרה בתנאי מרפאה.

(ב4)בעל מקצוע רפואי יברר עם האדם שממנו נדרשה דגימת דם, קודם נטילתה, את מצב בריאותו ככל שהדבר נוגע לנטילת הדגימה; התעורר חשש סביר כי  נטילת הדגימה עלולה לפגוע בבריאותו של אותו אדם פגיעה שאינה נובעת ממהות הנטילה, לא ייטול ממנו בעל המקצוע הרפואי דגימת דם כאמור; ואולם בעל מקצוע רפואי שאינו רופא, רשאי לדרוש כי רופא יבדוק את האדם, ולא ייטול ממנו דגימת דם אלא אם כן הרופא שבדק אותו אישר אין מניעה בריאותית ליטול את הדגימה.

(ב5)לצורך נטילת דגימת דם, שתן, נשיפה או רוק לפי סעיף זה, מוסמך שוטר לעכב את האדם שממנו נדרשה הדגימה לפרק זמן כאמור בסעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996, ואולם אם נטילת הדגימה היתה ממי שאינו חשוד, לא יעלה משך העיכוב על חצי שעה.

(ג)שר התחבורה ושר הבריאות רשאים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתקין תקנות בעניינים אלה:

   (1)(נמחקה);

   (2)שיטות לבדיקת האלכוהול או הסם בהתאם להוראות סעיף זה;

   (3)אופן נטילת הדגימות לפי סעיף זה ובדיקתן, מקומות הבדיקות
         ותעודות שיינתנו על תוצאות בדיקה.

(ד)בית המשפט הדן בעבירה לפי סעיף 62(3) רשאי לקבל כראיה תעודה שניתנה לפי סעיף קטן (ג)(3).

(ה)ההוראות לפי סעיף זה יחולו גם על נוהג רכב שהוא קטין או שקיים חשש שהוא מוגבל בשכלו, בלא צורך בהסכמת אפוטרופסו.

(ו)הוראות חוק החיפוש לא יחולו על נטילה של דגימת נשיפה. דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה.

 

64ג.(א) הנוטל דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם לפי הוראות סעיף 64 ב(בסעיף זה-דגימה), ירשום בתום נטילת הדגימה דין וחשבון על מהלךהנטילה ויחתום עליו.

     (ב)דין וחשבון כאמור בסעיף קטן (א) יכלול את אלה:
         (1) שמו ופרטי זהותו של האדם שממנו ניטלה הדגימה;
         (2) נסיבות נטילת הדגימה, וכן תוצאות בדיקתה, אם נתקבלו במעמד הנטילה;
         (3)התאריך, השעה והמקום שבהם ניטלה הדגימה;
         (4)שמו וכשירותו או דרגתו של נוטל הדגימה;
         (5) שמו ופרטי זהותו של מי שנכח בעת נטילת הדגימה, אם נכח.

      (ג)העתק הדין וחשבון יימסר מיד לאדם שממנו ניטלה הדגימה, 
         ואם ניטלה הדגימה ממחוסר הכרה או מנפטר, לפי הוראות סעיף 64ב(ב)או (ב1) – יימסר
        בהקדם  האפשרי לאחד מבני משפחתו שביקש זאת; לענין זה, "בן 
        משפחה" – בן זוג, הורה, ילד אח או אחות.

64ד.(א)סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב כאמור בפסקה (1) להגדרה "ממונה על הרכב" שבסעיף 64ב, לתת דגימה למעט דגימת רוק, לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3), ואולם סירוב לתת דגימת רוק, יש בו כדי לבסס חשד סביר כאמור בסעיף 64ב(ב).

     (ב)סירב ממונה על הרכב כאמור בפסקה (2) להגדרה "ממונה על  
         הרכב" שבסעיף 

64ב, לתת דגימה למעט דגימת רוק, לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, דינו –קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין.

     (ג)הוראות סעיף זה לא יחולו על נוהג ברכב או על ממונה על הרכב
        שלא ניטלה ממנו דגימת דם בשל חשש לפגיעה בבריאותו בנסיבות
        האמורות בסעיף 64ב(ב4).

סעיפי החוק בתקנות התעבורה

169א.  בפרק זה-

          "אלכוהול"- כוהל אתילי, אתנול, אתיל אלכוהול;
          "בדיקת נשיפה"- בדיקת אויר נשוף של אדם באמצעות מכשיר שאישר שר הבריאות, בהתייעצות עם שר התחבורה, בהודעה ברשומות, והמכשיר מראה את ריכוז האלכוהול באויר הנשוף או את שווה ערכו בדמו של הנבדק בדוגמה של נשיפה שסיפק אותו נבדק;

          "בדיקת מעבדה" – בדיקת דוגמה של דם או שתן למדידת ריכוז האלכוהול בדם 
          הימצאותם של סמים משכרים או מסוכנים בגופו של הנבדק, במעבדה או במוסד רפואי;

          "המידה הקבועה" – (נמחקה);

          "נבדק"- אדם שנדרש להיבדק לפי הוראות פרק זה;

          "ריכוז אלכוהול בגוף" –ריכוז אלכוהול בדגימת אוויר נשוף או בדגימת דם, העולה על 
           אחד מאלה, לפי העניין:

 

(1)  240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף;

(2)  50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם;

 

169ב.  (א) לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור.

          (ב) בעל רכב או הממונה עליו לא ירשה לשיכור לנהוג בו.

          (ג) לענין סעיפים 62(3) או 64ב לפקודה ופרק זה יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה.

 

169ג.  (א) היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על רכב הוא שיכור, רשאי השוטר לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או של שתן לבדיקת מעבדה או לדרוש ביצוען של הבדיקות כאמור בפרק זה, כולן או חלקן.

          (ב) בדיקת נשיפה תיעשה במקום שעצר השוטר את הרכב או שמצא את הנוהג בו במקום אחר שקבע השוטר.

          (ג) בדיקת דם או שתן תיעשה במעבדה או במוסד רפואי שקבע השוטר מבין רשימת המעבדות והמוסדות הרפואיים שאישר שר הבריאות לענין זה.

 

169ד.  (א) היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על הרכב הוא שיכור או שהוא מעורב בתאונת דרכים, רשאי הוא לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה.

          (ב) הראתה בדיקת הנשיפה כי ריכוז האלכוהול בגופו של הנבדק עולה על המידה הקבועה, תשמש תוצאת הבדיקה ראיה בבית משפט הדן בעבירה לפי סעיפים

          62 (3) ו- 64ב לפקודה, או לפי פרק זה (להלן- עבירות נהיגה תוך שכרות).

          (ג) (בוטלה).

          (ד) (בוטלה).

 

169ה.  (א) (בוטלה).

          (ב) שוטר רשאי לדרוש מנבדק בדיקת מעבדה לדוגמה של דם אף אם לא בוצעה מכל סיבה שהיא בדיקת נשיפה.

          (ג) נעשתה בדיקת מעבדה, יהיו תוצאות הבדיקה ראיה בבית משפט על עבירת נהיגה תוך שכרות.

 

169ו.(א) סירב נוהג רכב או הממונה על רכב להיבדק לפי דרישת שוטר בבדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או שתן לבדיקת מעבדה, דינו – מאסר שנה או קנס עשרת אלפים שקלים, ורשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברשיון הנהיגה לתקופה של שנתיים.

(ב) שוטר שמונה להיות רשות רישוי לענין סעיף 52 לפקודה, רשאי להתלות את רשיון הנהיגה של מי שסירב למסור דוגמאות כאמור בתקנת משנה (א) או של מי שתוצאות בדיקת נשיפה או בדיקת מעבדה הראו כי ריכוז הסם או האלכוהול בגופו עולה על המידה הקבועה; התליית רשיון נהיגה כאמור תהיה לתקופה שלא תעלה על 24 שעות.

169ז.(א) הבדיקה במכשיר לבדיקת נשיפה של נבדק אחד או נבדקים אחדים, זה אחר זה, באותו מקום, תיעשה לאחר ביצוע פעולות אלה:                

(1)  בדיקת אויר חפשי מאלכוהול (blank sample), ובלבד שתוצאות הבדיקה לא תעלינה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד אויר. או ריכוז שווה ערך שלא יעלה על 10 מיליגרם אלכוהול 
ב-100 מיליליטר של דם;

(2)  בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של ריכוז האלכוהול בדוגמת כיול (standard sample) בתחום של 240 עד 480 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף או בתחום שווה ערך ל- 50 עד 100 מיליגרם אלכוהול למאה מיליליטר של דם, ובלבד שמקדם השונות (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה.

(ב) תבוצע בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של ריכוז אלכוהול בדוגמת האויר הנשוף של נבדק, ובלבד שמקדם השונות (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה.

169ח.בדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה תיעשה כאמור להלן ותהיה ראיה קבילה בבית המשפט:

(1)איזור הדקירה בגוף הנבדק יחוטא בחומר שאינו מכיל כוהל;

(2)דוגמת הדם תלקח לכלי קיבול סגור שמכיל מלח פלואורידי בכמות שריכוזו הסופי בדוגמת הדם לא יפחת מאחוז אחד למאה;

(3)כלי הקיבול יסומן כמקובל בסימון מוצגים משפטיים מסוג זה ויועבר למעבדה לבדיקה;

(4)הבדיקה תבוסס על שיטה מקובלת;

(5)תוצאת בדיקת הדם חופשי מאלכוהול (blank sample) לא תעלה על עשרה מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר של דם;

(6)מקדם השונות (coefficient of variation) של שיטת הבדיקה לא יעלה על 10 אחוזים למאה;

(7)המעבדה תמסור לשוטר אישור על קבלת הדוגמה בנוסח של תעודת עובד ציבור לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

 

169ט.(א) תוצאות בדיקת נשיפה יינתנו בפלט של מכשיר הבדיקה או בדו"ח פעולה של הבודק כשהוא חתום בידו, ובלבד שהדו"ח מפרט את תוצאות הבדיקה, מועדה ופרטיו של מבצע הבדיקה, ויכול שיינתנו בהודעה של שוטר לפי סעיף 27 לפקודה.

       (ב) תוצאות בדיקת דם או שתן במעבדה יינתנו בחוות דעת של
            מומחה לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

 

אם גם אתם עומדים בפני אישום על נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סמים, אנחנו יכולים לעזור! פנו אלינו ותקבלו מענה מהיר ויעוץ ראשוני ללא תשלום וללא התחייבות.
 

שתפו אותנו ברשת